משימה לא פשוטה היא למצוא מסקרה עמידה במים ראויה לשמה ושלא תבייש את המקורית.
עד כה ניסיתי את הגרסאות העמידות במים של האינאימיטבל של שאנל ושל ה-Le2 של גרלן ושתיהן אפילו לא התקרבו ברמתן למסקרות המקוריות. הן נחמדות, אבל חסר להן אפקט ה"ואוו" המקורי.
למה צריך מסקרה עמידה במים? זקוקים לה לצורך איפור לאירועים מרגשים וזקוקות לה גם נשים, הנוטות לדמוע הרבה. ואני דומעת הרבה. למה דומעת הרבה? כי אני כל הזמן עייפה וגם כי העדשות שלי מדי פעם מטרידות אותי וגורמות לי לדמוע.
היות ומאוד מאוד אהבתי את הגרסא המקורית של הסמפצ'ס של אסתי לאודר, החלטתי לנסות גם את הגרסא העמידה.
האריזה מהממת. כנראה מישהו שם באסתי לאודר הבין שכן מסתכלים על האריזה (ולא רק על מה שיש בתוכה) והמסקרה הזו מתהדרת בבקבוקון תכול-כסוף מטאלי זוהר וחדשני, המשדר יוקרה. גם המבנה של המברשת זהה למברשת של המסקרה המקורית. עד כאן הכל טוב ויפה.
אז מה הבעיה? הבעיה היא שהמסקרה הזו לא עושה ריסים מהממים כמו הסמפצ'ס המקורית והלא עמידה. המסקרה הזו אמורה לעבות את הריסים, והאפקט המשמעותי היחיד בו אני הבחנתי הוא הארכה שלהם. הם מודגשים יפה, הם מופרדים, אבל לא הבחנתי בתוספת משמעותית של נפח. אגב, ניסיתי את המסקרה בגוון שחור.
המסקרה נראתה בסוף היום בדיוק כמו בתחילתו, אבל היא לא נבחנה בתנאים של בכי אמיתי. ההסרה היתה קלה ונוחה עם מסיר איפור דו-פאזי של לוריאל ולא נרשמה נשירה משמעותית של ריסים - 1-2 ריסים, וגם זה לא בכל הסרה.
מסקרה נחמדה, אבל לא מתקרבת למקורית.
No comments:
Post a Comment